בינואר 2016 כשהתחלתי את התפקיד הזה, הצבתי לעצמי מספר יעדים להשגה. אחד מהם היה לפנות דרך הרשתות החברתיות לאנשים שאינם מעורבים בעסקי גידול פירות, פירות יער וירקות, כדי לספק פרשנות בנושאים שחשובים לגננות. אתה לא יכול לנצח מזון בריא שגדל מקומי ואיכותי כל כך שהוא זוכה לפרמיה בשווקי הייצוא שלנו!
גידול המזון שאנו זקוקים לו כדי לשמור על בריאותנו רק בא לידי ביטוי היום. קוביד מיקד מחדש את אוכלוסיית העולם בחשיבות אכילת מזון בריא. כאן בניו זילנד, המצב אינו שונה. הפוטנציאל לצמיחה אקספוננציאלית של ייצור הפירות, פירות היער והירקות שלנו הוא אמיתי מדי. השגת פוטנציאל זה מעוכבת על ידי מספר הגדרות מדיניות. ניו זילנדים והעולם דורשים את התוצרת שלנו.
הגנה על קרקע, מים, עבודה וביטחון ביולוגי הם המרכיבים החיוניים לגידול מזון. בהמשך יש צורך לחדש, באמצעות זנים חדשים ושיטות גידול חדשות המקדמות מים מתוקים והתאמת אקלים. על בסיס יומי, אנו מתמודדים עם מאבק על שמירה על אדמות יצרניות ביותר לגידול, כאשר בתים נשתלים מהר יותר מירקות.
המים הופכים למצרך הפחדה בניו זילנד, מדינה שבה 80% מהמים הנופלים מהשמים יוצאים אל הים. מדוע המועצות והממשלה אינן מובילות יוזמות אחסון ולכידה נחוצות? אולי תהיה פעולה כלשהי עכשיו כשניו זילנד העירונית מתמודדת עם משבר המים?
ההגבלה של הממשלה על מהגרי עבודה זמניים ושמירה על מגבלה של תכנית העבודה של מעסיק עונתי מוכר (RSE) הפסיפי מעכבת ישירות את הצמיחה ואת יכולת הגננות לבצע ולהאכיל אנשים. קוביד לימד אותנו ששמירה על ניו זילנד מוגנת מפני מחלות ופתוגנים בגבול היא חיונית. אבל אפילו כשהגבולות נעולים, מזיקים חדשים של צמחים מגיעים לניו זילנד.
אחר כך אנחנו מגיעים למחקר ופיתוח, ואחריו העברת טכנולוגיה למגדלים. אנו זקוקים למחקר הזה כדי להישאר תחרותיים בשווקים העולמיים, וכדי לתרום את תרומתנו למים מתוקים ולהסתגלות לאקלים. מה שנחקר והמימון למחקר זה מצריכים סדר עדיפויות דחוף. נוסף על האתגרים הללו, הגידול הניכר בציות שנכפה על המגדלים והחקלאים.
עם הצוות המוכשר והמומחה של HortNZ, ביליתי את חמש השנים האחרונות ובנוסף בעבודה על כל אחד מהנושאים הללו כדי לשפר את המצב עבור המגדלים וכתוצאה מכך, את כל המגזר הכפרי. התסכול שלנו הוא שלעתים קרובות ההתקדמות איטית, הרבה יותר איטית ממה שהיא צריכה להיות.
תסכול נוסף הוא קבלת הכרה בגננות ובתרומתה לא רק לכלכלה - אנחנו תעשייה של 7 מיליארד דולר ניו זילנדי - אלא גם התמיכה שלנו בקהילות כפריות ובריאות המדינה. אחד ממסעות הפרסום של HortNZ שעליהם השתלטתי היה הפיכת תיוג ארץ המוצא לדרישה חוקית בניו זילנד. זוהי דרישה חוקית בכל שווקי הייצוא העיקריים שלנו, וכבר שנים רבות. מסע פרסום זה החל בתחילת שנות ה-2000 וקצת פחות מ-20 שנה לאחר מכן, ניו זילנד יחויב על פי חוק תיוג ארץ המקור.
מהסיבות לעיל, עם משרד התעשיות הראשוניות, משפחת הגננות שלנו פועלת ליצירת גישה מאוחדת לפיתוח מדיניות בממשלה ובתעשייה כאחד. אנחנו צריכים להיכנס לאותה צוות כדי שנוכל לעשות את ההבדל כמה שיותר מהר. שיפור בשינויי מדיניות שנמשכים עשרים שנה יהיה שיפור אמיתי! הפיתוח של גישה מאוחדת זו מתבצע כעת. אנחנו חייבים לגרום לזה לעבוד כי אנחנו מתמודדים עם האתגרים של היום, האתגרים הבאים כבר מגיעים אלינו.
השקעה מסיבית של עשירי האולטרה בעולם הולכת לייצור מזון ולמערכת המזון. אז לפני שנים, ההשקעה במערכת המזון הייתה בסביבות 0.5 מיליארד דולר. השנה ההשקעה מוערכת ב-20 עד 25 מיליארד דולר. ההתמקדות היא בגידול כל המזון שאנשים צריכים כמה שיותר קרוב למקום מגוריהם, תוך הרחבת הרעיון של חקלאות אנכית כך שתכלול גידולי עצים ושורשים.
זהו אתגר ישיר לתוכניות הייצוא המוצלחות ובעלות הערך שלנו. אני מאמין שתמיד יהיה מקום פרימיום לאוכל ניו זילנדי שגדל, אבל כדי לשמור על המקום הזה, הממשלה והתעשייה יצטרכו לעבוד יחד כדי להתמודד עם האתגרים. כאן נכנס לתמונה הפיתוח של גישה מאוחדת לפיתוח אסטרטגיה. יש לה תפקיד חיוני בהחלט להבטיח לגננות ניו זילנדית עתיד מוצלח.
לסיום, אני מודה לכל העוסקים בגננות על תמיכתם, לדירקטוריון HortNZ ולצוות שנתנו לי את ההזדמנות לתרום, ולכם הקוראים שקראתם את מה שכתבתי.
זה לא יהיה הבלוג האחרון שלי, אבל זה הבלוג האחרון שלי כמנכ"ל HortNZ. היורשת שלי, נדין טונלי, נכנסת לתפקידה ב-14 ביוני. אני בטוח שתספק לנדין את אותה רמה של תמיכה ועידוד שהענקת לי. עם זאת, אני לא אאבד למגזר שכן אני נשמר לזמן מה כדי לתמוך בתעשייה על עבודה עונתית ועתיד תוכנית ה-RSE. אז אני אראה אותך בסביבה, אם כי בתפקיד אחר.