אילין גו מנהלת חווה מהסיפון העליון של חניון בסינגפור.
וזו פעולה לא קטנה - היא מספקת לקמעונאים סמוכים עד 400 ק"ג של ירקות ביום, היא אומרת.
"סינגפור די קטנה אבל יש לנו הרבה חניונים. זה פחות או יותר החלום להחזיק חוות [כאן] כדי לענות על הצרכים של התושבים בקהילה", היא אומרת.
לפחות תריסר מחוות הגגות הללו צצו כעת ברחבי מדינת העיר בדרום מזרח אסיה.
הממשלה החלה להחכיר את המגרשים יוצאי הדופן בשנת 2020 כחלק מתוכניותיה להגביר את ייצור המזון המקומי. המדינה המונה 5.5 מיליון תושבים מייבאת כיום יותר מ-90% מהמזון שלה.
אבל המקום במדינת האי המאוכלסת בצפיפות הזו הוא מועט וזה אומר שהקרקע לא זולה. בסינגפור יש כמה מהנכסים היקרים בעולם.
חקלאי אחד אמר ל-BBC שהעלות הגבוהה של חלקת החניון הראשונה שלו גרמה לכך שהוא נאלץ לוותר עליו ולעבור למקום זול יותר.
כשחדשות ה-BBC ביקרה בחווה של גב' גו, שהיא כשליש מגודלו של מגרש כדורגל, הפעולות היו בעיצומן.
העובדים קטפו, גזמו וארזו סכום צ'וי, ירק ירוק עלים המשמש בבישול סיני.
בקצה השני של המתקן בינתיים, עובד אחר היה עסוק בעציץ מחדש של שתילים.
"אנחנו קוטפים כל יום. תלוי בירקות שאנו מגדלים, זה יכול לנוע בין 100 ק"ג ל-200 ק"ג עד 400 ק"ג ליום", אומרת גברת גו.
לדבריה, הקמת החווה עלתה בסביבות מיליון דולר סינגפורי (1 דולר; 719,920 ליש"ט), כאשר חלק ניכר מהכסף הושקע על ציוד כדי להאיץ את הקציר.
למרות שהיא קיבלה כמה סובסידיות, גב' גו אומרת שהעסק שלה עדיין לא רווחי.
יש לה 10 עובדים והיא משלמת דמי שכירות של כ-90,000 דולר סינגפורי בשנה עבור השטח ואתר חניון נוסף, שעדיין מוקם.
"תקופת ההקמה שלנו אירעה במהלך מגיפת קוביד, כך שהלוגיסטיקה הייתה הרבה יותר יקרה ולקחה זמן רב יותר", מסבירה גברת גו.
"יתרה מכך, זה היה המכרז הראשון לחניון הגג שהוענק [על ידי הממשלה] כך שהתהליך היה חדש מאוד לכולם", היא מוסיפה.
גם חקלאי הגגות של סינגפור מוצאים דרכים אחרות להרוויח כסף.
ניקולס גו, שאינו קשור לגברת גו, אומר שהוא הצליח להרוויח על ידי חיוב אנשים בתשלום חודשי לקצור ירקות בחווה העירונית שלו.
הוא אומר שהרעיון פופולרי במיוחד בקרב משפחות שמתגוררות בקרבת מקום מכיוון ש"זוהי גישה קהילתית, ולא גישה מסחרית".
עם זאת, חקלאי עירוני אחר, מארק לי, אומר שעלויות גבוהות גרמו לו לעבור לבניין תעשייתי שגובה שכר דירה "זניח", כלומר נמוך יותר.
"ירקות הם בסופו של דבר רק ירקות. אתה יכול להשיג אותו באיכות הטרייה והטובה ביותר, אבל יש הגבלה לכמה אתה משלם. אנחנו לא מדברים כאן על כמהין", אומר מר לי.
"נושא קיומי"
חוות גג הן לא הדרך היחידה שבה סינגפור שואפת להגדיל את כמות המזון שהיא מגדלת.
רוב התוצרת הביתית במדינה מגיעה ממתקני היי-טק שמסובסדים מאוד על ידי הממשלה. היו לה 238 חוות מורשות בשנת 2020, על פי נתונים רשמיים.
חלק מהחוות כבר רווחיות, ויכולות להרחיב את הייצור שלהן כדי להגדיל את הרווחים, אומרת סוכנות המזון של סינגפור (SFA).
"ביטחון תזונתי הוא נושא קיומי עבור סינגפור. כעיר-מדינה קטנה מחוברת גלובלית עם משאבים מוגבלים, סינגפור חשופה לזעזועים חיצוניים ולהפרעות באספקה", אמר דובר SFA ל-BBC News.
"זו הסיבה שחשוב שננקוט כל הזמן צעדים כדי להבטיח את המשאבים החיוניים שלנו", מוסיף הדובר.
מוקדם יותר השנה, נושא הביטחון התזונתי הגיע למוקד חד בסינגפור כאשר כמה מדינות באזור אסרו או הגבילו ייצוא של מזונות מפתח.
ממשלות הנשענות על יבוא ניסו להגן על אספקת המזון שלהן, כאשר מלחמת אוקראינה והמגיפה העלו את העלות של כל דבר, החל ממזון יסוד ועד נפט גולמי.
עד 2030, סינגפור שואפת לייצר 30% מהמזון שהיא צורכת בעצמה - יותר מפי שלושה מהכמות הנוכחית.
פרופסור וויליאם צ'ן מהאוניברסיטה הטכנולוגית נאניאנג בסינגפור אומר שיש להציע תמיכה נוספת לחוות עירוניות.
"ישנם אמצעים כמו מענקי פריון מ-SFA, ושווקי איכרים רגילים כדי לעודד צרכנים לקנות יותר תוצרת מקומית", אומר פרופ' חן, שהוא מנהל תוכנית מדעי המזון והטכנולוגיה של האוניברסיטה.
"אולי אפשר לשקול עזרה לחקלאים מקומיים לאמץ טכנולוגיות פשוטות", הוא אומר.
עם זאת, סוניה אקטר, עוזרת פרופסור בבית הספר למדיניות ציבורית של לי קואן יו, מאמינה שעלויות תפעול גבוהות צפויות להישאר אתגר גדול עבור חקלאים עירוניים.
"סינגפור מציעה הרבה סובסידיות ותמיכה פיננסית ליזמים שעובדים במרחב הזה", היא אומרת.
"השאלה היא האם החוות הללו יוכלו לפעול ולהיות בנות קיימא מבחינה מסחרית כאשר התמיכה הממשלתית תפסיק לזרום".
חזרה על גג מוקף בלוקים מגדלים בעיצומו של ההתפשטות העירונית של סינגפור, גברת גו עשויה להיראות רחוקה מהחקלאות המסורתית.
עם זאת, היא מהדהדת את תחושותיהם של דורות של חקלאים שבאו לפניה: "להרים ידיים זו לא אופציה. ככל שזה יהיה יותר מאתגר, כך זה יהיה יותר מתגמל".